ועדה נכבדה, שמי טלי, אני אימא של נתנאל מנחם איתן, לוחם מ-669 שנפל לפני שנתיים בנר ראשון של חנוכה בעזה. נתנאל היה ילד ירושלמי – אנחנו משכונת רמות. בן רביעי מחמישה בנים שחלקם גם שירתו. איך ילד שגדל בתלמוד תורה ובכל הישיבות ברמות הגיע להיות לוחם בחיל האוויר? משום שהוא שאב את כל הערכים שלו דווקא מלימוד התורה שלו. הבאתי איתי שלושה חפצים של נתנאל: אחד זו המחברת שלו, הוא למד מסילת ישרים ואני אקריא לכם משפט מהמחברת: קיבלתי על עצמי בלי נדר לבדוק את מעשיי יום-יום ולראות איך משתפרים ומתקדמים קדימה. זה ילד שחי את הדבר הזה. היו לו פנקסים ופתקים שהוא כותב מה קרה, למה זה קרה ואיך לשפר לעתיד. החפץ השני שרציתי להראות לכם זה את הדגל שהוא קיבל במסע לפולין. על הדגל הזה הוא רשם "טרבלינקה, 820,000, מיידנק, יער הילדים" וכן הלאה. הוא כתב יומן במסע שלו לפולין ומשם צמח אצלו רגש חזק אל מול כל ההרג שהעם היהודי ספג, הוא אמר: אני אעסוק בהצלת חיים. זה התחיל במד"א, אחרי זה בעמותת זיכרון מנחם, וכשהוא הגיע לצבא לא הייתה לו בכלל שאלה, הוא ידע שהוא הולך לשרת ב-669, ביחידת החילוץ. שמעתי מה הוא הולך לעבור במסע הזה ואמרתי לו, אני לא בטוחה שתעבור את זה – ילד ירושלמי, לנו אין ים, אין תנאים להיות לוחמים כאלו בחיל האוויר. והוא הוכיח לי. לא רק שהוא סיים את המסלול, הוא סיים ראשון. ובצורה כזו שגם חייבו אותו לצאת מיד לקורס קצינים. החפץ השלישי שהבאתי לכם זה הפנקס שקיבלנו כשהחזירו לנו את החפצים שלו כשהוא לחם בעזה. אגב, גם את הדגל הזה הוא לקח איתו לעזה, וזה גם היה עם החפצים שקיבלנו כשהוא חזר – כשהחזירו לנו את החפצים, הוא לא חזר, לצערי – בפנקס הזה אנחנו רואים שהוא כותב ככה: מה זה לוחם? לוחם זה אדם שמבין שעומדות מאחוריו 3,000 שנה של מסורת והוא זה שמגן עליה. אדם שמבין שרק העם היהודי יגן על עצמו. לוחם הוא אדם שבעבור כל אחת מאותן אמירות מוכן להקריב את החיים שלו, מוכן לתת את החשוב לו ביותר למען מדינת ישראל. שוב, אמרתי לכם, את הכוח שלו הוא שאב מהערכים ולימוד התורה. בפנקס הזה מצאתי גם שהוא כתב ככה: למה 669? המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא, פרקי אבות. הוא מציין. והוא כותב: זה יתפוס אותי. הסירנה תתפרץ ואני ארוץ למסוק, ארוץ להציל חיים. חיים של מישהו שאם לא אני הוא לא היה שורד. אסיים את השירות שלי עם כמות אנשים שבזכותי הם חיים, ואין נעלה מזה. להציל חיים – אין דבר נעלה מזה. נתנאל ידע שהוא הולך להקריב חלק. הוא היה מגיע הביתה ואומר לי, אימא, השבת אני הולך למעלה אפרים לישיבה. והייתי אומרת לו לך. ידעתי שהוא צריך את החיזוק, שזה מורכב. אבל הוא ידע שלהציל חיים ואנחנו במציאות שחייבים – וזה היה עוד לפני שפרצה המלחמה. כשפרצה המלחמה הוא לא התבלבל, הוא היה בקורס קצינים. הוא חתך בשמחת תורה לתל נוף. כשהוא חזר מהפעילות הוא אמר לי, אימא, זה היה בדיוק כמו באימונים. המסוק נחת, האבק עלה, אבל אנחנו הצלנו חיים. אני גרה בשכונה חרדית, ברמות, ואני מוקפת חברות שלי שכשהבן שלי הלך להילחם – לצערי הרב, אני אומרת את זה מכאב גדול – הן ישנו טוב בלילה. וכששאלתי את אחד האבות מהשכונה שלי, מהקהילה, האם הוא מרגיש נוח שבזמן המלחמה הבן שלו נמצא בניו יורק ולומד, והוא בן גילו של הבן שלי. הוא ענה לי, אם הוא לא יעשה את המסלול הזה תהיה לו בעיה בשידוכים. ואני שואלת אתכם, איך הוא העז להגיד כזאת תשובה לאימא שכשהבן שלה יצא למלחמה הוא השאיר את הכלה שלו? הוא היה מאורס. הוא ביקש ממני לפני שהוא נכנס לעזה, אימא, תקני לה טבעת. לבת הזוג שלו. ואותו יום שישי, נר ראשון של חנוכה, ב-11:00 אני קונה לה את הטבעת כמו שהוא ביקש, וב-12:00 הוא נופל בקרב. והאבא יודע את זה. אז אני לא מאמינה שאני מקבלת תשובה לבן שלי תהיה בעיה עם השידוכים. או כשאני אומרת לחברה שלי, יש חשמונאים, תשלחו את הילדים לשם – אז היא אומרת לי "אבל אין מקווה". ואני אומרת לה, אבל יש חיילים שחודשיים לא התקלחו כשהיו בעזה, על מה אנחנו מדברים? אני בהחלט מבינה, וגם נתנאל אמר לי, זה מורכב. מאוד. אבל בשביל האחדות, כדי שנהיה באמת מאוחדים, אנחנו חייבים למצוא את הדרך שכולם יהיו ביחד במסע הזה. לא להשאיר אימהות שמפחדות משיחת הטלפון או מהדפיקה בדלת ואימהות אחרות שלא. קשה לי כמי שחיה בחברה חרדית, בשכונה חרדית. זה יצר ביני לבין חברות מאוד קרובות שלי חיץ. ואני ממש מקווה שאתם, שמופקדים על החוק הזה, תמצאו את הדרך שכולנו, באופן שווה, מתוך המורכבות, מתוך מציאת פתרונות, נהיה ביחד כעם אחד שמגן על עצמו כמו שנתנאל אמר. תודה רבה.

אני לא לוקחת את הקרדיט על זה. הוא חתם על כרטיס אד"י והוא הציל שלושה אנשים גם אחרי מותו.